אם נודה על האמת, סביר להניח שיותר משקווין לאב שמח על האליפות ההיסטורית של הקאבס – הוא נתקף תחושת בלבלה.

מדוע ולמה?

אם הקאבס שוב היו שומטים את התואר – ללא ספק הם היו נפטרים מקווין לאב, האיש שלכאורה אכזב ולא סיפק את הסחורה, וגם הוא עצמו היה עושה הכל כדי לעזוב.

אממה? קליבלנד לקחה אליפות, כולם שמחים ומאושרים. לאב עצמו נתפס (בצדק מסוים) כאחד מגיבורי הניצחון בגיים 7 לאחר שבפוזשן מכריע הציג עבודת הגנה יוצאת מן הכלל על קרי ומנע ממנו שלשה שהייתה יכולה לשנות את התמונה. מנעמי האליפות מעוררים רצון עז להישאר למרות שדי ברור שקווין לאב של קליבלנד הוא לא הדבר הראשון שיופיע במילון אבן-שושן תחת הערכים "מיצוי פוטנציאל" או "תמורה טובה למחיר". אז מה עושים?

בואו ניזכר מיהו קווין לאב:

PF גבוה עם קליעה טובה מכל הטווחים, משחק פוסט אפ, אינטליגנציית משחק לא רעה ויכולת שאיבת ריבאונדים מרשימה כולל ריבאונד התקפה. ההגנה לא משהו בלשון המעטה.

במינסוטה הוא סיים את עונת 2013-14 עם ממוצע של 26 נק', 12.5 ריבאונדים (3 בהתקפה), 4.4 אסיסטים ופחות מחטיפה או חסימה למשחק.

הגיוני היה לצפות שעם המעבר לקליבלנד ממוצעיו ירדו. בפועל הם ירדו יותר מדי.

בעונתו הראשונה בקליבלנד לאב תרם מספרים נמוכים לרמתו וסיים עם ממוצע של 16.4 נקודות, 9.7 ריבאונדים ו- 2.2 אסיסטים.

נראה שעם סיום עונתו הראשונה בקליבלנד, הקאבס שיערו שהירידה הדרסטית נובעת מקשיי התאקלמות וגם הפציעה בפלייאוף 2015 גרמה לתחושה של החמצה. הנסיבות הללו בתוספת תקרת השכר שעומדת לעלות משמעותית בשנים הקרובות והציפיה שבפלייאוף הבא לאב יהיה כשיר ויתרום משמעותית לאליפות, הובילו את הצדדים לחתימת חוזה מקסימום עד שנת 2020 (בין 20 ל-25 מיליון דולר לעונה).

ציפיות לחוד ומציאות לחוד. בתחילת העונה, בעיקר לפני שקיירי אירווינג חזר מהפציעה ונכנס לכושר, לאב שיחק היטב ולפרקים מסוימים מימש את הפוטנציאל שלו. זה לא בא לידי ביטוי במספרים כמו שזה בלט באופן בו הוא שיחק. לאב הפך לאופציה 1-2 והיה אגרסיבי ודומיננטי בהתקפה.

אלא שלאחר שובו של קיירי אירווינג וחזרתו לכושר משחק מלא בסוף ינואר, שוב היינו עדים לנסיגה ביכולת של לאב וחזרתו לתפקיד שחקן משלים עם תרומה דומה לזו של העונה הראשונה שלו בקליבלנד.

בפלייאוף האחרון לאב היה לא רע וניפק משחקים טובים לצד בינוניים. בסדרת הגמר הוא היה חלש.

יותר מדי פעמים, בעיקר בסיומי משחקים צמודים, לאב לא הצליח להשפיע על המשחק הגנתית והתקפית ובילה על הספסל ברגעי המאני טיים. בזמנו הועלתה כאן הצעה שהוא יפתח על הספסל ויוביל את החמישיה השניה.

בגיל 27, המהווה את שיא הקריירה עבור לא מעט שחקנים, לאב מציג ממוצעים נמוכים מאוד לרמתו: בעונה האחרונה הוא תרם 16 נקודות, 10 ריבאונדים ו- 2.4 אסיסטים. המגרעות שלו בהגנה לא פעם העלו ספק באשר למידת התועלת שהוא מביא לקליבלנד.

את מגרעותיו בהגנה כולם מכירים. אם בצד ההתקפי התרומה שלו בינונית וברור שהיא לא מחפה על ההגנה שלו, אז מה הואילו חכמים בתקנתם?

אחרי 2 עונות כבר אין התאקלמות, אין פציעות ואין תירוצים. לא לילד הזה פיללנו.

לזכותו של לאב יאמר שהוא תורם לריווח של משחק ההתקפה של הקאבס, מה שמקל על לברון וקיירי שנכנסים לסל בקלות יחסית כאשר הוא על הפרקט. מהעבר השני של הסקאלה מקטרגיו יגידו שהקאבס לקחו את האליפות למרות קווין לאב ולא בזכותו (אני לא מסכים עם הקביעה הזו, בעיקר אם נבחן מדדי + – ).

עם מעברו לקליבלנד קווין לאב הפך מכינור ראשון לכינור שלישי ואפילו רביעי בחלק מהמקרים (כשסמית' מתחמם). בהתאם לכך אם לאב ממשיך בקליבלנד הוא מקבע את מעמדו כרול פלייר (אמנם חשוב אבל עדיין רול פלייר) בתקופת שיא הקריירה שלו.

קחו את זה והדביקו תג מחיר של חוזה מקסימום. האם משתלם לצדדים? לדעתי לא.

אז מה הלאה? כוכב בקבוצה קטנה הוא כבר היה. אליפות כרול פלייר בקבוצת צמרת הוא לקח. לברון זה לברון וקיירי רק הולך ומשתפר. זה הזמן שלו לשדרג את יכולתו כשחקן מוביל אבל לא של קבוצת תחתית. אולי כוכב של קבוצה ברמת סיבוב ראשון-שני בפלייאוף, עדיף קבוצה עם רים פרוטקטור. אם הוא ימצא קבוצה מתאימה הוא בהחלט יוכל לשדרג אותה לרמה של גמר אזורי ומעלה ועל הדרך לחזור לרמת הקליעה והריבאונד מהעבר, משהו באזור ה- 23 נק' ו-12 ריבאונדים. יש לו חוזה עד 2020 ולכן ההיבט המקצועי הוא היחידי שצריך לעניין אותו.

מועמדות פוטנציאליות:

דטרויט, בוסטון, מיאמי (במקום בוש, שילוב חזק עם ווייטסייד), פורטלנד (קו קדמי חלש), קליפרס (במקום גריפין), יוטה, יוסטון, וושינגטון ושארלוט.

לדעתי קליבלנד תשמח להעביר אותו בטרייד אם תקבל תמורה הולמת.

מה דעתכם?